טיול בגבול עזה – מסע פסטורלי בטוסקנה הישראלית
לפני עידן ועידנים 4 חודשים לערך
יצאתי לסקר טיול של בני נוער יהודים ממילאנו איטליה בישוביי העוטף ובגבול עזה.
הטיול שהתקיים בזכות תרומתה של קק”ל נראה היום כאילו נלקח ביקום מקביל ובזמן אחר
ביישוב ‘נתיב העשרה’ היישוב הקרוב ביותר לגבול חיכו לנו רסיסים של קסאמים בחצר הבית
אישה נחמדה סיפרה לילדים האיטלקים סיפור על עולם בו יש לילדים כמותם רק שנייה וחצי להתחבא מפני הקסאמים.
לא יודע מה בדיוק צילמתי באותו הרגע אבל אני די בטוח שהסיפור לא עניין אותי כל כך, לא עניין אותנו
כבר 14 שנים תושבי העוטף חיו תחת אימת הקסאמים ואנו תושבי פנים הארץ די הורגלנו למחזות (נדמה לי שגם הם) הסתכלנו לכיוון אחר.
אז, חולקו לאיטלקים אבני עליהם ציירו לבבות, פרחים וסמלי שלום ויצאנו להדביקם על חומת הגבול שנמצאת ממש במושב
חומה גבוהה וענקית מעוטרת במסרים של שלום והכל נראה שלו, מוזר ובטוח
משם, כ-20 דקות נסיעה בלי מחסומים ,בלי בסיסים צבאיים, בלי חיילים שמחכים לטרמפים/אוטובוס ואנחנו בשביל הסלט: קטפנו עגבניות טריות ממש כמו שהאיטלקים אוהבים רק בקטן (בכל זאת עגבניות שרי) אחלנו תותים והפרחנו יונים של שלום – חלום.
טוסקנה הישראלית יריקה וחצי מהמרכז
אני זוכר שבדרך חזרה התגאתי בעובדה של ‘וואו, כמה יפה המדינה הקטנה שלנו” שאנחנו יכולים להרשים אפילו איטלקים ממילנו
בצפייה חוזרת היום אני מנסה לשאול את עצמי האם תהיתי: איפה לעזעזל הצבא?
הכל אז הרגיש טבעי מידי, רגיל להרגיז
Fast Forward ארבעה חודשים קדימה
מחבלים שחדרו מרצועת עזה עם מצנחי רחיפה – דלגו מעל חומת הגבול בקלילות ורצחו 21 תושבים
היום היישוב פונה מיושביו והפך לשטח צבאי סגור
מי ייתן ובעוד ארבעה חודשים ‘נתיב העשרה’ יחזור להיות מקום שוקק חיים
עם צחוק של ילדים המדביקים אבני פסיפס של לבבות וורדים על חומת הגבול
מי ייתן שנזכה להפריח שוב יונות שלום ונחזור להרגיש טבעי רגילים להרגיז
