הילד שהייתי בא לי בחלום

הילד שהייתי בא לי בחלום
כתפיים שמוטות, שיניי שפן
ופריזורה שהייתה חוקית לזמן קצר בשנות השמונים המאוחרות

ישר זיהיתי, זה אני בן 14
סיפרתי לילד שהייתי על ‘המופע של חמץ’
והוא נדלק

“וואו, המופע של חמץ ……..ידעתי!”

“כן” ניסיתי להסביר “בעתיד לכל אחד יהיה מכשיר קטן כזה  בכיס ”
אני מוציא את הסמארטפון ומציג אותו לילד שהייתי
“זה גם טלפון, גם שעון, גם מפה” מצביע על האפליקציות
עוד המון דברים וגם מצלמת וידאו
אז כל אחד יכול לצלם סרטון ולעלות אותו לאינטרנט שזה
כמו טלוויזיה רק הרבה יותר גדול
ואז מי שרואה את הסרטון יכול ללחוץ על המסך”
הילד שהייתי לוחץ על המסך בטעות, אור נדלק והוא נבהל

“ובמופע אני מלמד לעשות בדיוק את זה

“איך לעשות סרטים שיגרמו לאנשים לגעת במסך של המכשיר הקטן שלהם”

“וואו המופע של חמץ, ידעתי! ” הוא חייך חושף זוג גומות

“ואיפה אנחנו הולכים לעשות את המופע הזה שלנו?” הילד שהייתי שאל בהתלהבות
“היכל התרבות/פארק הירקון ….”
הוא פער את עיניו לרווחה

“ס-נ-ט-ר-ל פ-א-ר-ק ?”

“בני ברק” קטעתי אותו “המופע של חמץ הולך להיות בבני ברק”

“באמת” הילד שהייתי נשמע מאוכזב “מה…. בני ברק תהיה כמו ניו יורק?” הילד שהייתי שאל
“סוג של” עניתי

“וואו….. המופע של חמץ… ידעתי”