ספטמבר מלווה תמיד בתחושה המוזרה הזאת שאיך נגדיר אותה- אה כן…אופטימיות.

החום המעיק,הכבד, הפסימי נשבר ומפנה את עצמו למזג אוויר שפוי יותר, גם חודש הסליחות ואווירת החגים עושים את שלהם.

אצלי כיליד בתולה/מאזניים (תלוי איזה עיתון קניתם לחג ) ראש השנה מתערבב תמיד בחגיגות/ דיכאונות יום ההולדת אבל השנה כשהשעון הביולוגי שלי מדגדג את ה-40 התחושה חזקה במיוחד.

לפני כשבועים זה הכה בי – וואי אני פאקינג בן  39 –  הגעתי לגיל שכל מחקר/סטטיסטיקה או סקר שוק היו אומרים לי – תתעורר טמבל, אתה כבר גדול בעולם הדיגיטאלי ממנו אני מתפרנס אני נחשב ממש קשיש.

האסימון נפל בבוקר של אחרי היום הולדת (סטייק עם האישה בסטפן בראון) קמתי ואחרי שנים שניסיתי להסתתר, לברוח, לזרוק בדיחה ולקוות שלא ישימו לב וזה יעלם-  פתאום הפחד נעלם והבנתי שבאיזה שלב הבריחה נהיית קצת פאתטית וצריך לצאת לעולם הגדול בפעם הראשונה בחיי כגדול בעצמי.

אי לכך ובהתאם לזאת- השנה כגדול אני מבטיח לעשות דברים גדולים לאנשים גדולים, אני לא משלה את עצמי וסביר להניח שיהיו מעידות ואעשה דברים גם עבור אנשים קטנים,

אבל הכיוון הוא ברור –  השנה הקרובה הולכת להיות גדולה – ואתם יכולים לצוטט אותי על זה

בני ציפר פעם אמר לי ש-‘אם לא עשית את מה שאתה רוצה עד גיל 40 אתה לוזר’ ולוזר אני לא מוכל להיות

מקווה בספטמבר הבא העצור להסתכל אחורה ל-12 חודשים האחרונים ואטפח על עצמי על השכם שעשיתי את זה כמו גדול

מאחל לכולנו שנה של אהבה, אור ויצירה שתהיה שנה גדולה של אנשים גדולים

בואו לא ניתן לחלומות שלנו לברוח,

אוהב

אסף

httpv://www.youtube.com/watch?v=6DVCgKsqn30

 

אוהב,

אסף