Sunrise Point – צוברים זכרונות, סיפור לפסח
כשעליתי לטיסה למומבאי ידעתי רק דבר אחד
אני לא רוצה להיות במומבאי אפילו לא רגע
רציתי לברוח
לא ידעתי כלום על דרום הודו
פתחתי את המפה בטיסה, מצאתי כפר נופש 50 ק”מ מהעיר
וידעתי, אני נוסע לשם.
כשהגעתי, אחרי 15 שעות ו-3 רכבות עמוסות לעייפה גיליתי המקום שומם
הגעתי עמוק מחוץ לעונה
ומצאתי את עצמי התייר היחיד בכל כפר הנופש.
“מה יש לעשות פה?” שאלתי את מנהל הגסט האוס.
“Sunrise Point – הנקודה הגבוהה בכפר” הוא אמר “אם תרצה אקח אותך לשם מחר”
“סבבה” עניתי
קמנו ב-04:30 בבוקר והתחלנו לצעוד לעבר הנקודה הגבוהה בכפר
ה- Sunrise point
כשהגענו, השמש בדיוק התחילה לעלות במלוא עוצמתה
חושפת עמק מדברי קסום
יופי בל יתואר
הבנתי שאני חייב לנשום ולנצור כל פיקסל, כל רגע מהעמק, מהזריחה מהטיול בהודו ובכלל
בדרך חזרה מנהל הגסט האוס עצר אותי ואמר
“תדע לך, את הרגע הזה עכשיו, נזכור לכל החיים”
“אולי לא נזכור את השמות, את המיקום המדויק, את המזג אויר
אבל נזכור את החוויה – נזכור אותי ואותך עומדים על קצה הצוק משקיפים אל הזריחה
“נזכור איך הרגשנו לכל החיים”
למעלה מ-20 שנה חלפו מאותו הצוק, אותה זריחה ואותו הרגע בסאנרייז פוינט
והסיפור לא יוצא מהראש
החג הזה אני מאחל לך לצבור המון זכרונות לכל החיים
שניצור המון חוויות טובות
לכל החיים.
חג שמח,
אסף
